על ישראלים וישמעאלים

על ישראלים וישמעאלים

(המאמר הזה איננו עוסק בגופים פוליטיים ושטחים גיאוגרפיים. ה"ישראלים" כאן מייצגים את הפן הרוחי של האנושות, וה"ישמעאלים" את הפן החומרי. התוכנית הזאת יפה לכל בני האדם, ולכל מקור עלי אדמות)

יש לנו תפקיד מיוחד במינו עלי אדמות, וזה אינו מתבטא באכילה, שתייה, פריה ורבייה וכדומה. האדם נוצר כדי לשמש כאמת חיה, דוגמה ומופת לסביבתו בחייו. אין אנו חיה חושבת ומדברת, אלא הקשר בין הקוסמוס והאדמה הזאת – האדמה הזאת שנוצרה כדי לאפשר ליצורים אינספור להתפתח בדרך התודעה האינסופית תחת השגחת האדם, עד לרמת התודעה המושלמת דרכה מתגלה הבורא עצמו עלי אדמות כישות מושלמת בעלת תודעה מוחלטת אינסופית.
לארץ ישראל תפקיד מיוחד במינו עלי אדמות, כפי שלכל ארץ ועם אחר תפקידם במיוחד. אפשר להסתכל במין האנושי כבגוף אחד גדול, בדומה לגוף האדם, המורכב מאיברים רבים ומערכות שונות – מערכת העצבים, השרירים, העצמות, העיכול, ההפרשה וכולי. בגוף החי נבחין בשתי מערכות עיקריות – פיקוח ובקרה, או מערכת המוח והעצבים, ומערכת הביצוע והפעולה, השרירים. הארץ הזאת מקומה במערכת הפיקוח בגוף העולמי והיא משמשת כאחד המרכזים העיקריים שלו. אין זאת "ארץ מקלט לעם נרדף" אלא איבר מיוחד במינו. קיומו של האיבר הזה תלוי באותם פרטים המרכיבים אותו, והם בני האדם, שכל אחד מהם הוא תא אחד בגוף. אלה אינם מסוגלים להתקיים בזכות עצמם אלא כמערכת אחת הרמונית. אם נתבונן לרגע בחיי היומיום נראה מעין מרק סמיך של המוני פרטים אינדיבידואלים שאינם יודעים לשם מה הם קיימים ומה יעודם. אם כן, נחוצה מנהיגות – אותם פרטים המחוננים בהבנה כוללת יותר ועמוקה, היודעים מה תפקידם ואיך לבצע אותו. תפקידם כיום לעצב את הגוף הכללי ולהנחותו בכיוון שיביא להבראה ולחיים תקינים והרמוניים. אין כיום מנהיגות כזאת בפועל, ולכן כך נראים פני הדברים. ספר זה מיועד לאותה מנהיגות פוטנציאלית הקיימת וחיה בארץ, אל אותם אנשים היודעים לשם מה הם קיימים כאן, המסוגלים להתעלות מעל ההרגשה של אדם קטן ונבדל, ורואים עצמם כחלק מכל הבריאה וממעל לה. אם לא תיקח מנהיגות זאת על עצמה את האחריות המוטלת עליה, לא יוכלו החיים להמשיך ולהתקיים. אם לא תשוב הארץ הזאת למלא את יעודה הנאות בגוף האנושי, היא לא תוכל להמשיך ולהתקיים; וכך יהיה גורל כל החיים עלי אדמות. כיום המין האנושי הוא כגוף רקוב וגוסס המתאמץ בכל כוחו לדחות את שעת הפטירה. אם יימשכו החיים, והמין האנושי יזכה לשיקום המיוחל, זה תלוי אם יקומו הנזכרים לעיל וימלאו את חובתם עבורה הם נוצרו.
הגוף המיוחד הזה אותו נועד להגשים העם החי כאן מורכב משתי יחידות שאינן יכולות לתפקד זו בלי זו, מעין שני החדרים שבלב. אין קיום ללב בלי שני חדריו. תארו לעצמכם שחדר אחד מתמלא קנאה וזעם על חברו ומתאמץ להשליכו החוצה, בבחינת "כל הלב לי הוא, זאת נחלתי". אם יצליח הרי שהוא דן את עצמו למוות. כך גם אבר זה מורכב משתי יחידות גדולות, "יהודים", ו"ערבים", או מה שפעם נקרא בני ישראל ובני ישמעאל. שני אלו צריכים לתפקד יחד כגוף אחד הרמוני. הארץ הזאת נועדה לשניהם יחד. פירוש השם "ישראל" הוא איש האל, האדם למופת, המוכיח בחייו יומיום את קיומה של האמת המוחלטת, ופירוש השם "ישמעאל" הוא שמע לאל, האזין לקולו ולמופת חייו של איש האל, או אפשר לומר שהערבים זקוקים למופת חייהם של אנשי האל. אין הם יכולים להתקיים בלעדינו, ואיננו יכולים להתקיים בלעדיהם. הגורם היחיד המלכד את הערבים הוא שנאתם לישראל, והגורם האמיתי היחיד שצריך ללכד אותם הוא אהבתם לישראל, וזה יקרה רק אם ישובו אנשי האל וימלאו את יעודם.
המלחמות לא ייפסקו כל עוד לא ישרור מצב זה; לא ייתכן להמציא שלום שבו המצב הנוכחי יישמר, בבחינת "אל תפריע לי ואני לא אפריע לך". שלום כזה הוא אשליה. אין תחליף לאמת ומלים חלקות לא יטייחו את המציאות. כל עוד רואה כל אדם את עצמו כיישות נבדלת, "אגואיסטית" לא יהיה שלום. בני האדם לא יתעלו לתפקידם הראוי אם לא יהיו להם מנהיגים למופת, אותם אנשים בעלי הבנה ותבונה העומדים מעל שיקולים אנוכיים, לאומניים צרים וכולי. האחריות העליונה מוטלת על אלה המסוגלים למלא תפקיד כזה.


עציון בקר, פברואר 1981

(נכתב במקור כהקדמה להסבריו של מהר באבא אודות תופעת המלחמה. ספר שיצא בעברית תחת השם: "מהר באבא על המלחמה")

הבריאה – כתהליך של יצירת רשמים והכחדתם.

הבריאה – כתהליך של יצירת רשמים והכחדתם.

מחשבות על הבהגוודגיטה וקרישנא. נכתב בעקבות שיחות עם חברים.

מדי פעם, כנראה כל 700-1400 שנה, ראש ההירארכיה האלוהית, אם אפשר לכנות זאת כך במונחים של בני אדם, יורד עלי אדמות כדי לשמור את הנתיב הרוחי פתוח.

למעשה זוהי המשימה שלנו - בני האדם – חובתנו היא לשמור על הנתיב הרוחי, בלעדיו אין טעם לבריאה הפיזית ולמהלכיה. אם היינו טורחים לשמוע למורי הרוח הגדולים שבכל הדורות - ולא חסרו כאלה – היישות האלוהית הזאת לא היתה צריכה להתערב. השאלה שנשאלת כאן למעשה, מהי תכלית הבריאה ומהו בעצם הנתיב הרוחי? בשירטוט המצורף כאן, שאותו שירטטתי על סמך חומרים ושירטוטים שראיתי אצל כמה מורי רוח גדולים, וגם מה שהבנתי מכוח עצמי, אנו רואים תיאור של המנוע הקוסמי, שמצידו האחד (כאילו) נמצא "אלוהים שאין לו תודעה", ומצידו השני "אלוהים מודע לעצמו". זה נשמע מוזר לבני אדם, אבל אלוהים הינו אינסופי, ובקרב האינסוף הזה קיימים מצבי תודעה רבים ביותר, שגם הם אינסופיים. אנחנו בכל אופן חלק מכל הסיפור הזה, ואנו עומדים באיזה שהוא מקום באמצע הסיפור. השאיפה האינסופית של הבריאה זה להגיע לתודעה מושלמת שבה היישויות האינדיבידואליות המוגבלות מכירות את עצמן כאלוהים, אינסופי, בלתי מוגבל, בעל ידע ואושר אינסופיים.





הבריאה זורמת כיאות עד שהיא מגיעה לתודעה המלאה המצויה בבני האדם. תודעתם של בני האדם מלאה, כיוון שהם יכולים לבטא את עצמם באופן מלא ולהגשים את מחשבותיהם, אבל אין זאת תודעה מושלמת. בני האדם אמורים להחיש את תהליכי התנועה של הנשמות במצבי התודעה הנמוכים יותר, לכאורה - מינראלים, צמחים ובעלי חיים. במקום זאת החלטנו להיתקע במעין מחול משונה סביב עצמנו, שבו הבריאה כלל איננה מעניינת אותנו, וכל מה שמעניין אותנו זה ההצלחה האישית שלנו. כפי שברור מהתרשים, זה תהליך שבו משתתפות אינסוף יישויות המהוות לאמיתו של דבר אחדות אחת, וכאשר אנו שואפים להצלחה אישית, הנתיב הזה, שהוא למעשה הנתיב הרוחי, נשבר.
אפשר להמשיל את תפקידם של בני האדם "במנוע האלוהי" לתיבת ההילוכים שבמכונית. בני האדם אמורים היו ליצור עלי אדמות מה שמכונה מעגלים רוחיים, אותם צריכים לאייש גברים ונשים מתקדמים רוחנית, המכירים את מהלכי הבריאה, ויודעים כיצד להכווין, לנהל ולווסת את הזרם הבלתי פוסק של טיפות נשמה אינדיבידואליות מנקודת הבריאה ועד להשלמת המסע הרוחני. המעגלים הרוחיים האלו דומים למערכת גלגלי השיניים שבתיבת ההילוכים. ההבדל הוא, שמערכת מכאנית אותה בונה המהנדס, מהווה כפיית החומר לצורה מסוימת, בה בשעה שמעגל רוחי חייב להיווצר מחמת רצונם של המשתתפים בו. הקוסמוס איננו כופה את עצמו, השחקנים הממלאים את תפקידם בהצגה הקוסמית, עושים זאת מאהבה ולא מכורח.

קרישנא הינו אווטאר (ראו ערך במילון הרוחני). נוכחותו עלי אדמות מהווה בעצם מהלך הפוך לתנועה שבתרשים. האלוהים האינסופי והמודע לעצמו שב אחורנית ויורד לרמתם של בני האדם כדי לשפץ את הנתיב הרוחי, שאותו עמלים כל העת בני האדם להחריב. במיוחד אלה הקוראים לעמם אנשים רוחניים. אלה גורמים את הנזקים הגדולים ביותר, בדרך כלל. מאחר והיישות הזאת הינה אהבה וחסד אינסופיים, אין היא מעוניינת כרגע שהנתיב הרוחי ייסגר. אם הנתיב ייסגר, תתרחש באופן אוטומאטי פרלאיא, ההכחדה של מערכת השמש, או מאהאפראלאיא, שמשמעותה שכולנו שבים אחורה ונזרקים אל תחילת המסע הרוחי, או שאנו חוזרים לתרדמת האלוהים שבמצב שלפני הבריאה. מה שמכונה Beyond State. ההירארכיה האלוהית, שמודעת לעקשנותם של בני האדם ולמוחותיהם הסתומים, מנסה כל העת לעזור, כשהיא שומרת בקפדנות על עיקרון החופש לבחור את הדרך. זהו עיקרון מקודש שאין שוברים אותו. אבל מה, החבר'ה חכמים, ומתחכמים לבני האדם. בא קרישנא ומוצא שבני האדם רבים ורוצחים זה את זה, משום שהכלי להתקדמות נכונה, המסדיר את כל מערכת היחסים בין בני האדם ביניהם ובין הבריאה, מרוסק, ומשום כך בני האדם אינם יודעים כיצד לנהל את ענייניהם. הם בוחרים לפתור את הבעיות אחת ולתמיד באמצעות החרב. נהרוג את כל הרעים, יישארו רק הטובים, וכך לא נצטרך לאחוז בחרב כדי להרוג את הרעים. משום מה, למרבה התמיהה, זה לא בדיוק עובד. מנסים את זה לפחות 5000 שנה מאז שקרישנא חנך את הקאלי יוגה, וכאן נתקעו אחינו בני האדם. מאחר וקרישנא מקפיד על הבחירה החופשית של בני האדם, השואפים להשמיד את הרעים, מה הוא עושה? מנצל את תאוות ההרג והשינאה הרוחשת כדי להפוך אותם לכלי להתאמנות רוחית. צריך להיות אלוהים כדי להביא קטע מדהים כזה.

*************

המסע הרוחני הינו למעשה תהליך של הצטברות רשמים, עיבודם והפיכת תמצית ההתנסות לנדבך נוסף בתהליך האינסופי של בניית התודעה. הרשמים האלה הולכים ומתאספים בתת מודע, טובים ורעים, בדרך כלל רעים, כיוון שכל עוד חי האדם ללא יֶדע חי אודות הנתיב הרוחי, הרי שהוא פועל תחת בערות ומעשיו מחוללים רשמים רעים, אותם סופגים אנשים אחרים, המחוללים רשמים רעים דומים, וכך עד אין סוף. כשחי האדם בבערות, הרי כל מה שהוא מחולל זה סבל, והוא חייב לקצור את פירות הסבל הזה. כל הרשמים האלו גורמים לאדם לשוב ולהיוולד, משום שהרשמים, שהם למעשה כיסי אנרגיה קפואה, חייבים, להפשיר, או להתעורר, ולהתמצות; זאת אומרת להעלם. אבל בתהליך ההתמצות, נוצרים באופן בלתי נמנע רשמים חדשים, השבים מצידם ומשעבדים את נפש האדם, השבה ונולדת, ומחוללת שוב רשמים משעבדים כאלה, אַד אינפיניטום. גם רשמים טובים משעבדים, כיוון שגם הם נחקקים בתת מודע, הם חייבים להתמצות, ובתהליך ההתמצוּת נוצרים רשמים משעבדים חדשים, טובים ורעים, החייבים להתמצות, וכך מוצא עצמו האדם נואש לחלוטין מהמסע הרוחי והוא בעצם הולך לאיבוד מהבחינה הרוחנית. הסיבה העיקרית לכל הבלגן הזה, שאין מערכת של הנהגה רוחנית המודעת לכל התהליך הזה עלי אדמות, ומדריכה את בני האדם כיצד לפעול לבניית התודעה מבלי לפתח כמויות כאלו של רשמים משעבדים, שהם למעשה פרי יצירה מתוך בערות.

קחו למשל נפש של בעל חיים שמיצה את תהליך האבולוציה והחל להיוולד בגוף אדם. נניח שהוא היה חיית טרף במחזוריו האחרונים. הוא כעת בגוף אדם, עם כל מטען הרשמים החייתיים, של תקיפת יצורים אחרים וטריפתם. כאדם, הוא יתחיל לאנוס ולרצוח. אם תתבוננו מקרוב באדם כזה, לאחר שהוא נתפס על ידי המשטרה, למשל, הרי שאין האיש מבין מה לא בסדר. הוא פועל על פי הרגליו ודחפיו המוטבעים עמוק בנפשו. אם היתה הנהגה רוחית עלי אדמות, היו מסתכלים על איש כזה כבר מלידה, ופועלים כיצד לפרק את המטען המסוכן הזה, או להכווינו באופן פרודוקטיבי מבלי שיחולל פשעים חמורים כל כך.

נסתכל שוב בתרשים אותו שלחתי אליכם. ראו כיצד "טיפת הנשמה האינדיבידואלית", או אָטְמָה, כפי שזה מכונה בוודנטיזם, הולכת ותופחת ומשחירה. תהליך התפיחה מסמל את התפתחות התודעה, וההשחרה מסמלת את מצבור הרשמים הנאגרים בתת מודע. התהליך מגיע לשיאו בשלב האדם, כאן התודעה מגיעה לשיאה, אבל גם מצבור הרשמים המשעבדים מגיע לשיאו. נניח שהמערכת מתפקדת באופן הראוי, אזי האדם היה מוכוון על ידי ההנהגה הרוחית עלי אדמות לנתיב הרוחי, ותהליך התמצות הרשמים היה מתחיל, שבו התודעה נשמרת בה בשעה שהרשמים הולכים ונעלמים. אנחנו רואים בתרשים שצבע לבן מתחיל למלא את המעגל. למעשה אין זה צבע כלל, אלא שום דבר. זהו תהליך של מחיקה, של התאַיינות, ובסופו של דבר, האדם נותר עם תודעה טהורה ללא שום סיגים. אזי הוא מתאחד לנצח עם התודעה האלוהית הקוסמית, ובכך תם המסע האלוהי, והאלוהי הבלתי מודע לאלוהיותו, הופך למודע לאלוהיותו.

התהליך הזה פועל כשורה עד שמגיעים לרמת האדם. כאן התהליך נשבר, כיוון שאין הנהגה רוחית עלי אדמות המודעת לתהליך הזה, ופועלת במודע להכוונת בני האדם לנתיב הרוחי. בכל אופן אין הדבר נעשה באופן ציבורי, לבני האדם אין שום מושג למה הבריאה קיימת ומה תכליתה. רק בחוגים מצומצמים קיימת איזו שיטה או מערכת האמורה לסייע לבני האדם בדרך הזאת, אבל בדרך כלל זה מכוון לצורך ההתקדמות האישית, בתקווה שיום אחד החוכמה הזאת תתפשט לשאר בני האדם.

ככל שמתרחקים בני האדם מתכלית הבריאה, הולכים ונוצרים רשמים נוראיים יותר ויותר, המרחיקים את בני האדם עוד יותר מתכלית הבריאה, וכעת ניצב המין האנושי בפני חומה בצורה, שאי אפשר כמעט לפרוץ מבעדה, חומה שהוא יצר לעצמו במו ידיו, מחמת הסירוב הקדמון לקחת אחריות רוחנית.

נסתכל שוב בתרשים: "טיפות נשמה אינדיבידואליות" ממשיכות לזרום כל העת מנקודת ה"אום", ונכנסות לתהליך האבולוציוני האמור להוביל אותן למצב האדם, וממנו שוב אל האלוהי. אבל במצב האדם המערכת תקועה, הזרימה הטבעית מעוכבת. דמו זאת למנוע הפועל במכונית, תיבת ההילוכים משולבת, אבל הגלגלים בתיבת ההילוכים שבורים. מספיק ששן אחת שבורה, כדי שכל התהליך יתקע. זה גורם ללחץ הולך וגובר, עד שהמערכת פוקעת, אם לא ידאג מי שאחראי לתיקון התקלה ולשיחרור הלחץ. עלי אדמות לחץ זה מביא בעקבותיו תסכולים, שנאה ומחלוקות בין בני האדם, המגיבים באופן בלתי מודע, מחמת הבערות, בהאשימם את ה"אחר" באחריות למצב הזה. בהעדר מערכת הנהגה רוחית, בני האדם מאשימים זה את זה באחריות למצב, הלחץ ההולך וגובר חייב להשתחרר, והוא אכן משתחרר בצורה של אסונות טבע, תאונות, מחלות ומלחמות.

כאן נכנסת ההירארכיה הרוחית לפעולה.

****************


הברירה העומדת תמיד בפני ההירארכיה האלוהית, היא אם להמשיך ולאפשר את המסע הרוחי בתנאים נוראיים כאלה, כשזוועות איומות מתרחשות עלי אדמות ללא הרף, או להפסיק את המסע הרוחי, עד אשר ייווצרו התנאים המתאימים שיאפשרו את תנועת טיפות-הנשמה-האינדיבידואליות בצורה סבירה.

חוכמתו של האווטאר, שהוא בעל הסמכות ללא עוררין על חוק הקארמה, שהוא מסוגל להפוך את זוועותיהם של בני האדם לכלי להתקדמות רוחנית. לדעתי, האווטאר, כאדון הקארמה, התעלה מעל עצמו כשהחליט להפוך את תופעת המלחמה, שהיא פרי המצאת בני האדם, לכלי להתקדמות רוחית.

מה שאני כותב זה למעשה פרי הצפייה במלחמות רבות בהן נטלתי חלק בתקופת חיים אלו, כשכל פעם צפיתי בפן אחר של תופעת המלחמה. המלחמה מהווה את שיא התיסכול בין שתי קבוצות בני אדם המאשימות זו את זו בבעיות הנוצרות בחיים. בני האדם אינם מבינים כי הבעיות האלו נוצרות משום ששתי הקבוצות מסרבות למעשה למלא את ייעודן הרוחי; בני האדם מחפשים את אושרם הפרטי ומתעלמים מהתנועה ומהמחזורים הקוסמיים. אדם כפרט או כקבוצה איננו יכול לעולם להשיג אושר בר קיימא כשהוא מנותק מהכלל. בבערות בני האדם רואים עצמם כפרטים או כקבוצות. הם נוטים להאשים את האחר או השונה בבעיות החיים. תיסכולים ושנאות הולכים ומצטברים בתת מודע של בני האדם, ובתת מודע של הקבוצה, כיוון שכל בני האדם קשורים זה לזה. בנקודה קריטית מסוימת כל זה מתפרץ.

ובכן, מלחמה פורצת, והאווטאר, האהוב האלוהי, עומד לכאורה בין שני המחנות. מדוע קרישנא איננו מפגין את הודו האלוהי בפני שני מחנות הניצים כדי לשכנע אותם שהם למעשה אחים, אחדות אחת, ולמעשה השנאה שלהם כלפי השני איננה אלא שנאה כלפי עצמם, כדחף תת מודע לכישלונותיהם הרוחיים? קרישנא שומר בקפדנות על העיקרון המקודש שהאהבה האלוהית איננה כופה את עצמה על דבר. השינוי צריך לבוא מקרב האנשים, מפנימיותם, ולא כשינוי חיצוני כפוי. מאחר ובני האדם בחרו להילחם, אין הוא מפסיק זאת, אבל הוא יכול להפוך את המלחמה לכלי של התאמנות רוחנית, לכלי יעיל להריסת הרשמים המשעבדים הכובלים את תודעת האדם, וכך לאפשר, למי שחפץ בכך, להיכנס לנתיב הרוחי. סמכותו של קרישנא, כאווטאר, למחוק רשמים. גם למורים המושלמים יש את הסמכות הזאת. תפקידם העיקרי למחוק רשמים משעבדים ההולכים ומצטברים בקרב המין האנושי, ולשחרר אותם בצורה מבוקרת, מבלי להחריב את הפלנטה, או את מערכת השמש. אבל שחרור הרשמים כרוך בסבל, וזה יתבטא במלחמות, מגיפות, שואות טבע וכיוצא בזה. הדרך היחידה לפרק את הרשמים המשעבדים באופן שבו הסבל יהיה מועט ביותר, זה באמצעות הנתיב הרוחי. אבל פרט לבודדים, רוב רובו של המין האנושי מסרב לפסוע בנתיב הרוחי. זוהי בעצם הבחירה של בני האדם – להיכנס לנתיב הרוחי, שבו הם לומדים את חוקי הקוסמוס, תכלית הבריאה, ומה תפקיד בני האדם במשחק הבריאה, או להתעלם מכל זאת, לנסות לכונן עולם נבדל משלהם, המנותק מההירארכיה האלוהית, וכתוצאה מכך עולם נבדל, נבער כזה מחולל סבל וייסורים לאין שיעור.

***************************


בניית מעגל רוחי כתהליך של וויתור ושחיקת האגו.
חברי מעגל כזה חייבים לעבור התאמנות רוחנית ארוכה ומפרכת כדי שיוכלו למלא את תפקידיהם מבלי לשבור את המכאניזם של המעגל. מה שקורה בדרך כלל, זה שאחד מהמשתתפים נוטה בשלב מסוים להשתלט על המעגל, ולהנהיג אותו בדרכו. אם נמשיל זאת לגלגל השיניים, הרי זה כאילו ששן אחת נעשתה גדולה יותר. מה שקורה במקרה זה, שהוא שובר את שאר השיניים. אם נסתכל על משל גלגל השיניים, אזי תוך כדי תהליך הפעולה, כשהגלגל מסתובב, כל שן נמצאת תמיד פעם אחת למעלה. מה שקורה זה שכל אחד מחברי החוג הרוחי מהווה את נקודת המרכז לפי הצורך. לכל אחד מהחברים התמחות וידע משלו, כך שההנהגה צריכה לעבור מאחד לשני לפי הצורך. בני אדם רגילים, השטופים במשחקי הכוח הדואליים, אינם מסוגלים לכך, ואנו רואים גם תלמידים רוחיים מתקדמים הכושלים בכך. לפי ידיעתי, יש לנו שתי עדויות היסטוריות על ניסיון כזה להפעלת מעגל רוחי – אחד זה על ידי משה ובני ישראל, שניסה ללמד אותם כיצד פועל מעגל רוחי, וכל מה שהיה עליהם לעשות זה לארגן את מחנותיהם בסדר שהוא התווה עבורם – מחנה בני ישראל כשחנו במדבר דמה למבנה הפירמידה הגדולה כשהיא פרוסה ומושלכת באופן שטוח. גם ישוע מנסה ללמד את תלמידיו את סוד המעגל הרוחי – הם לא מעוניינים או לא מבינים. ישוע, האווטאר, מנסה שוב ושוב ללמד את תלמידיו כיצד לפעול נכונה באופן רוחי, אבל עיקר עניינם זה להמליך אותו כמלך המשיח. עד הרגע האחרון הוא מנסה זאת, כשהוא מבקש משלושת תלמידיו להישאר ערים בהר הזיתים, ממש לפני שהוא נאסר. כנראה שאם התלמידים היו עומדים בכך, ונשארים ערים, היה נוצר האלמנט הראשון של המעגל הרוחי – המשולש הרוחי, ממנו מרכיבים את שנים עשר מגזרי המעגל – והוא לא היה נאלץ לפנות לפיתרון קיצוני כמו הצליבה במניעת ההכחדה של מערכת השמש.

האווטאר מציע שוב ושוב את חברותו לבני האדם – כבר בבראשית, בפרק השלישי, הוא פונה לאדם ושואל היכן הוא. הוא רומז למין האנושי שעליהם להפנות את אור תודעתם אליו, ולא אל הבריאה הפיזית.

זהו למעשה החטא הראשון והיחידי בו שוגה האדם, ולמעשה זהו הדבר היחידי שאותו על האדם לתקן – הפניית אלומת אור התודעה אל האהוב האלוהי. האהוב האלוהי השוכן בלבנו הוא המצפן והמדריך האמיתי והיחידי, בלעדיו אין נתיב רוחי, אין חיים ואין עולם. הוא גן העדן, והיעדרותו היא הגיהינום.

כל תכלית ההתאמנות בנתיב הרוחי לשקם את מעמדו של האהוב האלוהי בנפש האדם, ולחנכו בדרך הנכונה בנתיב זה.
האווטאר הינו האהוב האלוהי החי בלבנו. שם משכנו, הוא איננו נמצא מעבר לענני הדמיון הוורודים.
אחרי ששלחתי את הקובץ עברו לי בראש דברים רבים נוספים, העונים לשאלותיך. ערמומי הקרישנא הזה, עונה על שאלות לפני ששואלים אותן. המצב הנוכחי של בני האדם אכן אמור לייאש ולתסכל כל אדם רציני החפץ והמסוגל באמת לעשות משהו. הקטע הוא שכל נסיון לשקם את המין האנושי חייב להיעשות באופן קבוצתי, אדם איננו יכול להתקדם מבלי להתמחות באמנות שיתוף הפעולה, אבל מאחר והמערכת הזאת איננה קיימת, בא קרישנא ידידינו וגם כאן ממציא את הפיתרון. החוכמה שלו מגניבה את דעתי, חבל על הזמן.
אם נסתכל על הקטע שלו עם ארג'ונא, למה בעצם לא קם קרישנא, מתייצב בין שני המחנות העומדים לרצוח זה את זה ללא רחמים, מגלה את הדרו האלוהי ומשכנע אותם שהם אחים וכך הם יפלו בבכי זה על צוואר זה וישכחו את הסיבה למלחמה. אבל קרישנא מגלה לארג'ונא את הודו האלוהי כדי שזה יאזור את חלציו וילך להילחם, האין זה מדהים? מה החוכמה שמאחורי זה?

השיחות האלו בינינו מעוררות נושאים מעמיקים ואני שמח על כך. נקווה שיצא משהו טוב מכל זה.

לא קראתי את ספר החיים והמתים הטיבטי. גם אם ארצה, עומדים בפני רק כמה עשרות ספרים בערימה ההולכת וגובהת, המתחננים להיקרא, ולאחרונה אקרופוליס החדשה נתנו לי שני ספרים לקריאה, אחד על ג'ורדנו ברונו הנערץ עלי, בקיצור, צרות.
זה נשמע לי קצת שטותי שאדם נולד אחרי 49 יום. לפי שטיינר, וגם לפי התיאוסופיה, וכנראה גם מהר באבא, אדם חי את חייו באופן נמרץ ומרוכז, ובמהופך, מהסוף להתחלה, אחרי מותו ובשליש הזמן, כך שאם הוא חי 75 שנה, הוא עובר תהליך הלוקח 25 שנה אחרי המוות, ואחרי כן הוא צריך לעבור תהליכי לימוד עם יישויות רוחיות העוזרות לו לעכל את מהלך חייו ולהתכונן למהלך הבא. אבל זאת ספירה אחרת, הפועלת במהלכי זמנים השונים מהארציים. בכל אופן, כנראה שנשמה אנושית רגילה מתגשמת כל אלף שנה בערך, וככל שהאדם הולך ומתקדם רוחנית, הוא הולך ונולד בתכיפות גוברת והולכת, משום שהוא הולך ומתקרב לסוף המסע הרוחי, ובאופן תת מודע הנשמה שואפת לגמור כבר עם התהליך שנמשך מיליארדי שנים. תהליך שאותו ניתן לסיים רק עלי אדמות.

From: שרה
Sent: Monday, August 09, 2004 10:18 AM
Subject: Re: krishna

תודה עציון.
ניכר שיש פה עבודת מחקר מעמיקה. למדתי מזה המון.
עכשיו נשאלת השאלה - מה הלאה? איך יוצאים מהפלונטר הנוכחי? מתי יגיע האוואטר הבא ואולי הוא כבר כאן?
אגב, אני קוראת עכשיו את ספר החיים והמתים הטיבטי - ולא מתחברת שם להרבה דברים - כמו הדוגמטיות לגבי ההארה - ודעה מוחלטת שאדם נמצא בין מוות ללידה מחדש לא יותר מ- 49 יום בדרך כלל.
בכלל התחושה שלי שהבודהיזם הטיבטי - הוא בעל איכות של האיסיים - מתייחסים לחיים הפיזיים כאל קללה. מה שכן - יש שם הסבר מעולה על אופי התודעה הטהורה (שגם אתה תיארת בדבריך על קרישנה) מה שעזר לי מאוד.
יום טוב ושוב תודה
ש'


לדעתי, בן אדם כמו שטיינר איננו עוסק במילים. יש לו עבודה והיא לסייע לחבריו לפסוע בנתיב הרוחי. תפקיד האווטאר והמורים המושלמים זה לוודא שהנתיב הרוחי פתוח ופעיל, שאם לא כן, הבריאה תמחק. זה כנראה מה שהכרייסט עשה בגולגותא
וכנראה שזאת הסיבה ששטיינר מצא לנכון לעסוק בכך באופן נרחב כל כך. אינני חושב שזה עניין של בני אדם, ואינני חושב שהיה צורך לכונן מין דת שכזאת העוסקת בפולחן הצלב. ממש בושה לראות את השתי וערב עם הצלוב מודבק עליו.

אדם כמו שטיינר לא בא להעמיס מילים. הוא משתמש במילים כדי לרתק את דעת שומעיו, ובאותו זמן יש לו אפשרות לעשות משהו מעבר לקלעים. הוא עובד עם התת מודע של הקהל, הוא מייצר אנרגיות לתועלת המין האנושי. כל מה שמעניין אותו זה לשמר את הנתיב הרוחי, אותו יצר וכונן האווטאר, או האווטארים במשך הדורות, כדי לאפשר את קיומם של המחזורים האלוהיים. הספרים והמילים הם רק השלדים שנותרו אחרי העבודה.
הציווי התנכי - לא תעשה לך אלוהים אחרים על פני, מה משמעו? כמובן שאין כאן עניין בצלמים חומריים, זה שטות; הכוונה לצלמים שאותם אנו חוקקים בנפשותינו, בקונצפציות שאנו צורבים במיינד , והכופות עלינו דרכי התנהגות. ברוב המקרים, הלימוד בכתבים גרידא, ללא קשר בלתי אמצעי עם האהוב האלוהי, גורם לאדם לברוא אל מזוייף בנפשו אותו הוא עובד.
את יכולה לשים בשקט את כל הספרים הצידה, ולהעיר את האהוב האלוהי בלבך. זהו עניינך הפרטי, שום ספר לא יעשה זאת, ושום מורה לא יתערב בתהליכים האינטימיים המתחוללים בלבך ובנפשך. מאידך גיסא, תוך כדי התעוררות האהבה האלוהית בלבנו, העיסוק בכתבים רוחיים מהווה מדיטאציה של הטמעת האמיתות הרוחיות, תהליך חיוני בהתפתחות האדם בנתיב הרוחי. ראי, אני אומר כאן דברים שלכאורה סותרים זה את זה, אבל אם תתבונני בהגינות, אין שום סתירה.

המורים הגדולים נוהגים לא פעם לומר דברים הסותרים את עצמם ואת המורים האחרים, למשל, אופאסני מהרג', המורה המושלם, שהיה תלמידו הראשי של סאי באבא משירדי, ושחנך את מהר באבא, קם יום אחד ומכריז קבל עם ועדה שמהר באבא הוא בעצם רמאי. זה מופיע בכתובים, כמובן. מהר באבא אמר לתלמידיו, שרבים מהם היו מקודם תלמידיו של אופאסני, שהם יכולים לקום וללכת; אבל איש לא הלך, וזמן מה לאחר מכן אופאסני חזר בו.
המורים לעתים קרובות מנסים את תלמידיהם, ואחד הנסיונות הקשים זה כאשר המורה מנסה לגרש את התלמיד ממנו.
כך הוא בוחן את נחישותו בנתיב הרוחי. זה לא פיקניק לילדים מתחילים.
מה המטרה של כל זה? אין אנו מחפשים דבר לעצמנו, אנו רוצים להתקדם כדי להפוך לכלי שרת טובים יותר בידי ההשגחה האלוהית למען התקדמותם של שאר בני האדם והבריאה בכללותה. זה נשמע כמילים מפוצצות, אבל כך הוא הדבר. מי שמחפש את ההתקדמות האישית בלבד, ההירארכיה האלוהית לא תעזור לו ואפילו תתעלם ממנו. מי שחפץ לשפר את עצמו כדי להפוך לכלי שרת מועיל לאנושות, ההירארכיה האלוהית לא רק שתעזור לו, אלא גם תשגיח שלא ימעד, או לפחות שלא ימעד באופן שאין בו חזרה; ולמעוד בנתיב הרוחי זה הדבר הקל ביותר.
הקוסם הלבן הוא בנו וולקוביץ, כמובן. אחד האנשים הבודדים שהגשים את הנתיב הרוחי, ששם לו לשרת את חבריו כמידת יכולתו, בצניעות יחד עם סמכות וללא שום משחקי אגו. באמת נדיר שבנדירים.
אני כנראה אכתוב עוד פרק אחד בעלילות קרישנה, זה נוגע בדברים שאנו דנים בהם עכשיו, ואינני מעוניין שזה גם יגלוש לאינספור עמודים. עץ



עציון יקר 2004–11– 29 זו הייתה חוויה לקרוא את מה שכתבת כאן ואני מודה לך שטרחת ושלחת לי את זה בגוף המכתב. אתה כותב נפלא ויש הרבה השראה וידיעה בהירה בדברים שלך בקשר לקרישנה. מה שאני זוכרת משעורים ביוגה על הבגוודגיטה, קריאה נוספת והתענינות בסיפור הרקע כולו, הוא ששני הצדדים הלוחמים, שהם אחים של אב אחד ואמהות שונות, ביקשו את עזרתו של קרישנה. הוא נתן להם לבחור במה הם רוצים: בחיליו או בעצמו כרכב של המרכבה. הצד של"הרעים" ביקש כמובן את הכמות - את חיליו. הצד של "הטובים" ביקש אותו. כאמור, יש כן טובים ורעים בסיפור הזה. הרעים מנשלים את הטובים מזכויותיהם ומרמים אותם, ואילו הטובים מנסים בדרכי נועם ובאצילות נפש לקבל את המגיע להם. שני הצבאות נערכים זה מול זה בשדה הקרב, וכשארג'ונה שהוא מנהיג את הטובים בקרב, יוצא לראות מי עומד מולו, הוא רואה את מוריו ומדריכיו הנערצים, אחיו, בני דודיו וכו'. הוא נשבר ומחליט לא לצאת לקרב נגד האנשים שיקרים לו כל כך. הוא מחליט שהממלכה - השלטון והקרקע - לא שווים את הקורבן הנורא הזה. קרישנה כועס עליו מאוד ומנער אותו חריפות ואומר לו שעליו לצאת למלחמת צדק זאת למען כל הדורות ובני האדם באשר הם. על הצדק צריך להלחם! למען יראו כולם. בהזדמנות זאת קרישנה מלמד אותו פרקים בהתפתחות הרוחנית ומראה לו את הגוף האוניברסאלי שלו! כך זוכה ארג'ונה והצד של הטובים גם בהשתתפות הפעילה של האוואטר לצידם, כרכבו של ארג'ונה בקרב, וגם זוכים כולנו בשעורים הרוחניים הנפלאים שמתועדים בבגוואדגיטה. אני יודעת שקרישנה נפגע בקרב הזה וגם ארג'ונה. לא זוכרת אם הם מתים בקרב הזה אואחריו. זה רק חלק קטן מסאגה שלמה שמספרת את כל עלילות האחים האלה - הרעים והטובים -מלידתם, דרך משחק הקוביה שבגללו נאלצו לצאת לגלות לתקופה קבועה, לחזרתם בתום התקופה לקבל את השלטון, הסרוב של הרעים לעמוד בהסכמים שעשו, המלחמה, ועד למסעשל הטובים בארץ זרועה הרס המלחמה, לחפש את משכן השמיים. נדמה לי שרק אחד האחים וכלבו זוכים להכנס בשערי השמיים. שוב תודה על המאמר. אתה כותב נפלא. באהבתו של באבא,מיכל

הצרבת כתהליך רוחני

אפריל 2009

דיאטה לפיתרון בעיית צרבת וזליגת חומצה – acid reflux

מה שאני כותב כאן התאים למקרה הפרטי שלי, והביא לריפוי כמעט מלא מהבעיה האמורה.
אינני יודע מה מתאים במקרה של מחלות כרוניות, על כל אדם להתייעץ עם רופאים ויועצים תזונתיים.
רצוי להתייעץ עם כמה אנשים, כיוון שלכל אחד ידע אחר ושיטות טיפול שונות. מאחר וגם פניתי לרפואה אלטרנטיבית, גם כאן יש להתייעץ עם כמה אנשים, כיוון שלכל אחד התמחות בידע מסוים, ולאף אדם אין שום אפשרות להקיף בשכלו את כל שיטות הריפוי והאמצעים הקיימים.
לאחר שערכנו את כל ההתייעצויות והחקירות, עלינו לקחת אחריות ולעשות כמיטב יכולתנו – להאשים רופא או מטפל בכישלון הטיפול הוא למעשה בריחה מאחריות – הרי אנו גרמנו לבעיותינו בעצמנו.

במהלך 2006 החלתי לסבול מהתקפי שיעול חזקים ביותר, עד לאובדן הכרה לכמה שניות. מאחר ובשנת 1999 אובחנתי כסובל מברונכיטיס (ראה למטה), נבדקו הריאות, הלב והסובב אותם, אבל כל הבדיקות לא העלו דבר, עד אשר אחד הרופאים (דר. אברהם בן יעקב מהדסה עין כרם) איבחן זליגת חומצה מהקיבה. במקרה שלי לא סבלתי מצרבת, כך שלא התלוננתי על עודף חומצה. שיטה פשוטה לאיבחון הסימפטום הוא נשיפה לכלי הבודק את החומצה באוויר הננשף. רופא מיומן יודע להריח את החומצה שנפלטת מנשימת החולה. כחכוח מתמיד הינו סימפטום נוסף.

סימפטומים נוספים הם כאבים ותעוקה בחזה, שנראים כאילו יש בעיה בלב או בכלי הדם, אבל זה נובע מעודף חומצה.

מחמת תזונה לקויה נוצר עודף של חומצה, ומאחר והשריר האמור לסגור את הקיבה למניעת דליפה לוושט נחלש, דולפת חומצה מהקיבה לוושט, מגיעה לקנה הנשימה, וכך נגרם שיעול.
כל התרופות המוצעות, כמו אומפרזול לא הועילו. מטפלים אלטרנטיביים עימם התייעצתי, אמרו שהבעיה כנראה בקיבה, אבל לא ידעו לתת שיטת ריפוי.
גסטרואנתרולוג יעץ לי לעבור ניתוח המהדק את השריר הסוגר את הוושט מעל הקיבה ומונע את זליגת החומצה לגרון.
אחי (דר. אברהם בקר - http://www.beckerdata.com/new/web/index.php ) העוסק במחקר תרופות וסבל גם הוא מזליגת חומצה, הציע פיתרון לבעיה.
חשוב להפסיק את השיעול, כיוון שנוצר מעגל קסמים של גרוי – יצירת חומצה בקיבה – זליגת חומצה – שיעול.
במקרה של שיעול בלתי פוסק הנובע מזליגת החומצה לקנה הנשימה, יש להשתמש בחומר הנקרא אלגיקל, או Gaviscon . (ראו ערך בסוף המאמר) החומר מצפה את הוושט בשכבה המפסיקה את הגירוי של החומצה.
השתמשתי בחומר לאחר כל ארוחה, ובכל עת של התפרצות שיעול.
לישון עם ראש מוגבה – או עם כרית גבוהה, או על ספה שצידה האחד מוגבה.
בחודשים הראשונים השתמשתי בבקבוק אלגיקל כל שבוע, לפי הצורך. לאחר כשנה וחצי, הפסקתי להשתמש בו.
השתמשתי גם בכדורי ליקוריץ (deglycyrrhizinated licorice, or DGL). כל החומרים האלו הינם טבעיים ואינם דורשים מרשם רופא.

בתקופה הראשונה חייבים להקפיד על דיאטה מחמירה, אם רוצים להגיע לפיתרון ללא התערבות תרופתית או כירורגית.

חשוב להתחיל בהורדת כל סוגי המזון המזיקים, המייצרים חומצות, מנפחים את הקיבה ומחלישים את השריר הסוגר את הוושט. כל סוגי המזון המהיר – פלאפל, המבורגרים, נקניקיות עם צ'יפס, יחד עם בירה או משקה תוסס אחר.
כל המשקאות המוגזים, המכילים שמרים כמו בירה, ומשקאות חריפים. כל מוצר המכיל חומרים משמרים וצבעי מאכל.
תה וקפה, גם כאלה שאינם מכילים קפאין. מלח, מאכלים שמנים או מטוגנים. חלב שמן. שמנים. שוקולד. מרקים מוקרמים. פירות ומיצים המכילים חומצות: אשכוליות, תפוח זהב, אננס ועגבניות.
כל המאכלים המתובלים – פלאפל, חומוס, טחינה.
כל המאכלים שהינם קרים, שמנים ומתוקים, כמו גלידה, למרבה הצער.
כל המוצרים המוכנים והמשומרים.
לא מומלץ לערבב פחמימות וחלבונים – כמו פרוסת לחם עם בשר או גבינה. רצוי לאכול כל סוג מאכל לחוד.
לא לאכול קינוחים אחרי ארוחה – במיוחד פירות. זה לא מתעכל, נשאר בקיבה זמן רב ומתחיל לתסוס.
פירות זה ארוחה בפני עצמה.

אחי אמר שבמחקר שנעשה באחד מהאיים הספרדיים, התגלה שהאוכלוסיה איננה סובלת מצרבת ומאולקוסים. התברר שהם צורכים הרבה שקדים טבעיים. (הכוונה לשקדים לא קלויים, לאלה אין ערך מרפא)
בחודשים הראשונים לטיפול אכלתי כל יום שלושים שקדים טבעיים, כל פעם קצת, לאורך היום.
זה משמין, ולכן יש להקפיד על דיאטה. כיום אני אוכל לפחות עשרה שקדים כל יום.
חשוב מאוד להוריד משקל, כיוון שמשקל עודף מכביד על הקיבה ומחליש את השרירים הטבעתיים.
יש לשתות הרבה מים, לאורך כל היום.
מומלץ לשתות מיצי ירקות, להרבות בפטרוזיליה. מיץ כרוב טבעי מועיל מאוד – ארבע כוסות ליום. מאחר ומיץ הכרוב איננו טעים, אני מערבב אותו עם מיץ גזר – בחלקים שווים.
מומלץ לאכול תאנים ופאפיה טריה.
קיימות שיטות של צום מיצים לכמה ימים. לבדוק עם מטפל אם זה מומלץ, ובהשגחתו.
כיום אני נוהג לצום יום אחד בשבוע, ומסתפק במיצים ובמים. זה נותן תחושת הקלה ומנוחה לאיברים הפנימיים.

חרדל מומלץ לריפוי.
מומלץ לאכול כמה ארוחות קטנות במשך היום, ולא שתיים-שלוש ארוחות כבדות.
אוכלים במנוחה בסביבה חסרת לחץ, לועסים לאט והיטב.

ארוחת בוקר: תפוח עץ אפוי. בתנור או במיקרוגל – 3 דקות. בכלי המתאים למיקרוגל עם מכסה כדי שהתפוח לא יתייבש. אוכל יחד עם עשרה שקדים טבעיים. תפוח אפוי בתנור יוצא יבש ומצומק.
אפשר גם להכין דייסה משיבולת שועל או סמולינה מבושלת בכוס חלב רזה, בלי סוכר ובלי מלח.
אני נוהג לערבב הכול יחד ולהוסיף קצת שמן זית.

או: חביתת ירקות עם פרוסת לחם חי.
אני מטגן בשמן זית בצל, עגבניה, פלפל ירוק, רוזמרין. מוסיף את הירקות לשמן לפני שהשמן מתחמם.
שן שום כתושה, טחינה גולמית מעורבבת (לא מסלט מוכן), מוסיף כרכום, כומין, כוזברה, קימל.
אני מכין סלט טרי, ומוסיף אותו למחבת לדקה אחת, כדי שיתחמם קצת.
מומלץ שהאוכל יהיה קצת חם, לא רותח ולא קר.
אפשר לאכול גבינות רזות, ומומלץ מחלב עזים או כבשים.

לפי דיעות אחרות, לחם וכל מוצרי הדגנים אינם טובים. כמו כן מוצרי חלב, במיוחד חלב בקר. על כל דבר יש דעות לשני הכיוונים. אבל כנראה שלכל אדם מתאימה דיאטה אחרת, ולכן על כל אחד לחפש מה שמתאים לו ומה לא מתאים. דרך פשוטה לגלות זאת היא לאכול סוג מזון אחד ולראות את השפעתו.



ארוחת צהרים וערב.

אני נוהג להכין סיר גדול ובו אני מבשל את ירקות העונה.
אני מטגן בצל בשמן זית – לא נותן לשמן להתחמם, מוסיפים את הירקות מייד לשמן. אפשר גם לבשל בלי טיגון הבצל. לאחר מכן מתחילים להוסיף את הירקות לפי סדר קשיותם – גזר ותפוחי אדמה ראשונים, לאחר מכן קולרבי, כרובית, קישואים, סלרי קצוץ, אפונה, ברוקולי, וכן הלאה, לפי הטעם.
תבלינים: עלי דפנה, ג'ינג'ר, שמיר, כוזברה, זעטר, מרווה, קימל.

מהחי מומלץ על חזה עוף או דגים לבנים עם פירה תפוחי אדמה ואפונה מבושלת.
אני אינני אוכל בשר אדום.

בנוסף אורז מלא, קינואה, עדשים, שעועית, וכדומה.

לא מומלץ לשתות תוך כדי אכילה – זה מדלל את מיצי הקיבה וגורם לעיכול לקוי.

הרמב"ם ממליץ על שתיית כוס יין אדום עם הארוחה.

אחרי שנתיים של טיפול כפי שמתואר למעלה, התופעה כמעט נעלמה. אני משתעל לעתים נדירות במשך היום, ומטפל כעת בשתיית הרבה מים, וכדורי פאפיה טבעיים. זה מפסיק את השיעול.

חשוב ביותר לעסוק בפעילות גופנית כל יום, כמו הליכה, טיפוס במדרגות.
ללמוד לא להכנס ללחץ, ולהשתחרר מלחצים במהירות.

נראה לי חשוב להתייחס לבעיות הנפשיות הפנימיות – כל המערכות הפנימיות קשורות זו בזו, ובעיות אכילה נובעות מבעיות נפשיות. אין שום אדם המסוגל לעשות שינויים חדים ופתאומיים – זה יחזיק רק לזמן קצר, לכן אני מציע להלן לעשות שינויים מודרגים, ולא להתייאש. מהנסיון, זה אפשרי.
אפשר להשתמש בכל מיני סוגי מדיטאציות – מדיטאציה זה דבר פשוט – התבוננות פנימית במשהו הגורם לנו תחושת רוגע, כמו התבוננות בים הכחול, שמים כחולים, שדה פרחים באביב, ילדים צוחקים, שמש מאירה, וכן הלאה. בכל נושא הגורם לנו תחושת אושר, זה יכול גם התבוננות באישיות דגולה הקורנת שמחה ואושר. מדיטאציה נכונה גורמת לאדם לחוש במתיקות פנימית, הכעסים נעלמים, האדם לומד לחייך, איננו נכנס לדכאונות, מתייחס לחיים בקלות ובאחריות.

אני פועל בשיטת הטיפטוף – כל פעם קצת. אינני מתרגל שעות רבות, כל מה שאני עושה לוקח דקה, או כמה דקות לכל היותר. במשך הזמן זה מצטבר. אי אפשר לעשות שינויים נפשיים מעמיקים בבת אחת, אלו דברים שיש לעשות בהדרגה ללא מאמץ מעצבן.

חשוב ביותר לפתח משמעת פנימית ולפתח את הזיכרון – עצבנות נגרמת מחמת זיכרון לקוי, העלול לגרום בעיות והפרעות נפשיות. תירגול פשוט לחיזוק הזיכרון הוא שינוי כתב היד, והתאמנות בשיחזור אירוע מהסוף אל ההתחלה. מספיקה דקה אחת ליום של התאמנות כדי להשיג תוצאות מועילות. אני עושה זאת כבר שנים רבות.
עבודה פנימית זאת מביאה לפעילות מודעת של הנפש הרצונית המודעת - המוח – מערכת העצבים – מערכת השרירים והעיניים – כשכולם פועלים יחד במודע לעשיית פעולה רצונית שאיננה אוטומאטית.
ללמוד כל החיים, וללמוד משהו חדש מדי פעם, שלא עסקנו בו מקודם. זה מרענן את כל המערכות הנפשיות שחלקן הרב מחליד מחוסר שימוש.
השתקעות במחשבות שליליות וחשוכות באופן מתמיד, עלולה לפתח מחלות נפש!
ללמוד להסתכל על כל דבר באופן חיובי, ליצור מחשבת נגד חיובית לכל מחשבה שלילית – אם אדם יקר נפטר – הרי שהוא משוחרר כעת מסבל. אם איבדנו רכוש, עדיין יש ממה לחיות, יש תמיד הזדמנויות חדשות.

הכל חולף בחיים – לקחת את הכל בקלות ובחיוך. ללמוד לחייך גם כאשר אי אפשר – עומדים מול המראה ומושכים את השרירים בפנים עד שנראה פרצוף מחייך – זה מביא לשינוי פנימי הדרגתי.
כאשר מישהו או משהו מעצבן אותי – אני אומר שלום למישהו ברחוב שאינני מכיר אותו כלל – החיוך שהוא מחזיר מסדר את הראש. אני מוותר לנהגים אחרים ומאפשר להם לפנות שמאלה כאשר כל שאר הנהגים לא נותנים להם להשתלב – החיוך שהם שולחים בחזרה מסדר את היום.

כל ההרגלים הרעים שאנו מכורים להם משליכים על הרגלי האכילה – אנחנו הורסים את עצמנו מבפנים, מפתחים הפרעות נפשיות ומחלות אורגניות.

שנאה לדעתי היא מחלת נפש – זה כמו מסמר חלוד בנשמה שמרעיל את הפנימיות. ממאמר שקראתי ממישהו שחקר מקרים רבים של סרטן, הוא טוען שבכל המקרים הוא איבחן שנאות קשות ועמוקות.
אני אישית לא מכיר אדם שלא שונא מישהו או משהו.

חשוב ביותר לחנך את הילדים כבר מגיל צעיר לאכול נכון ולהתרחק מכל הדברים הטובים והטעימים, שיהרסו את חיינו בהמשך. אני רואה אמהות הממלאות את בקבוק השתייה של התינוק במשקאות מלאכותיים מלאי סוכר וצבעים מלאכותיים. ילדים מלמדים על ידי דוגמא אישית ולא באמצעות שינון – אם ההורים אינם יודעים כיצד לאכול, אינם יודעים כיצד לנהל את מערכותיהם הרגשיות והנפשיות, אין לצפות שהילדים ידעו.
חינוך למשמעת, כבוד ודרך ארץ. כפי שאמר משה רבנו: "אין חופש ללא משמעת".

אם לדבר בהגינות – אזי המחלה הקשה ביותר ממנה אנו סובלים היא האנוכיות והאגואיזם, הגורמים ומשליכים על כל בעיותינו. אם לא נתבונן בכך ביושר, הרי שאנו דנים את עצמנו לסבל אינסופי.

דברים נוספים שמצאתי אותם כמועילים:
מיץ לימון, בעל כושר חיטוי גבוה במיוחד – מרפא פצעים, עקיצות יתושים, דלקות חניכיים. אני מגרגר כמעט יום יום את הגרון עם מעט מיץ לימון – זה מכחיד שפעת בעת שהיא מתחילה להיווצר בגרון, ומחטא את הפה כמו מי פה. מיץ לימון דוחה יתושים. אני משפשף את הפנים לאחר הגילוח במעט מיץ לימון ולאחר מכן משתמש במשחה ללא אלכוהול.
כל יום אני אוכל שן שום – מאז שהתחלתי בכך ירדו לי בעיות השיניים באופן דרמאטי.
שמן זית: לפני הרבה שנים פגשתי ערבי באתר בנייה. הוא נראה צעיר, עורו היה מתוח לרענן. כששאלתי לגילו, הוא היה כבר קרוב לשבעים. סודו היה שמן זית, זעטר, פיתה טריה מהטבון, קצת גבינת צאן ובשר כבש.
זה כנראה שומר על רכות וגמישות העצמות.

דברים נוספים שסבלתי מהם ונמצא פיתרון:
בשנת 1999 אובחן שאני סובל מברונכיטיס – סבלתי משיעול קשה וטורדני. הרופאה אמרה לי שאין לרפואה הרגילה פיתרון, והמליצה על שני רופאים (M.D.) המטפלים בשיטות אלטרנטיביות. לא האמנתי בכך, אבל לאחר התקף שיעול מטורף שנמשך שלושה שבועות, נשברתי ופניתי לאחד מהם. לאחר ראיון ומילוי שאלונים הנוגעים בעניינים האינטימיים ביותר, שנמשך כשעה וחצי, הוא הציע טיפול בדיקור סיני ותה צמחים. לאחר הטיפול הראשון בדיקור, השיעול נפסק, ובאותו לילה ישנתי בפעם הראשונה באופן נורמאלי לאחר כמה שבועות. ההתקפים אמנם חזרו, אולם מטיפול לטיפול הם הלכו ושככו. בכל פגישה הרופא איבחן מחדש את המצב, והציע תערובת עשבים שונה בכל פעם. לאחר שנה של טיפולים הוא קבע שהברונכיטיס נעלם.
את שם הרופא אוכל לתת לפי פנייה אישית.
הוא אמר שניתן גם לרפא אסתמה. כך גם הצהירה דר. זנג שלימדה אותו בניו יורק, עימה נפגשתי בשנת 2002. ראו למטה כתובת.

את תמציות התה קניתי בחנות זן, לפי מרשם הרופא :
http://www.zenherbs.co.il
הרופא השתלם אצל רופאה סינית בניו יורק:
(הכתובת והטלפון נכונים לשנת 2002)


Zheng Healthcare
Dr. Guoping Zheng
250 W 57th St., Rm 629
New York NY 10107
Tel: (212) 581-1228
USA


עציון בקר 2009 052-2869120 etvionbb@bezeqint.net



Gaviscon is a mixture of:Sodium alginate 500 mgSodium bicarbonate 267 mg in 10 ml of water, including excipients: calcium carbonate (80mg)carbomer, saccharine, minth etc.Any preparation of sodium alginate can be used, provided it containssodium bicarbonate. The liquid is viscous, and adheres well to the esophagus protecting it against acidic reflux.


אתרים באינטרנט למידע נוסף:
(המידע באחריות המפרסמים. אין הצבתם כאן משום המלצה בנכונותם)


http://gastro.sheba.co.il/forum

http://www.beok.co.il/SearchArticles.aspx?s=צרבת


http://www.doctoryourself.com/reflux.html


http://sicarius.typepad.com/heartburn/natural_remedies/index.html


Acid Reflux DiseaseThe Natural Approach for Healing Acid Reflux DiseaseThe Terrible Truth about Acid Reflux DiseaseAcid Reflux Disease And CancerAcid Reflux Disease – The Pharmaceutical Hoax!Acid Reflux-cause and natural remediesAcid Reflux From Birth To The Grave?Possible Benefits of Fish Oil and omega-3 fatty acidsAcid Reflux Recovery - Simple and Easy!Mystery Disease Spreads: 75 New CasesAcid Reflux Drugs – Are You Killing Yourself?

הטיפול בספירת הלב

הטיפול בספירת הלב

מעין הקדמה: המאמר הזה הינו למעשה סיפור אישי, שהתחיל בשנת 1972, לערך, בעת שגיליתי את הרוחניות דרך האנתרופוסופיה של שטיינר ותנועות רוחניות אחרות. אירוע מיוחד היה היכרות עם מר בנציון וולקוביץ, שלו אני חייב תודה מיוחדת עבור תובנות רבות שספגתי ממנו והשרו על הדברים הנכתבים כאן.
לאחר שתי מלחמות קשות שזעזעו את נפשי עד היסוד – 1967 ו-1973, ראיתי לצורך לנסות ולעשות משהו ברובד החומרי שיביא תועלת לעניין הרוחני. מהר מאוד התברר לי שהאנשים עימם אני עוסק מסובכים בטינות קשות ועמוקות עם חבריהם לעבודה הרוחנית – התברר לי בצורה הקשה והכואבת שגם אני אינני יודע למעשה כיצד לנהל את המערכת הרגשית מבלי להסתבך עם אנשים אחרים. דברים שטותיים הופכים לעניין גדול במוח האנושי, טינות הופכות לשנאות, השוקעות בתת המודע וגורמות לנו לחוש אנטיפאתיה לאנשים מסוימים, ובמרוצת הזמן אנו שוכחים מהי הסיבה. לאחר שנה ארוכה של כאבים וייסורים גדולים, שבה מר וולקוביץ היווה סיוע רב ויקר, הגעתי למסקנה שלפני כל עבודה במישור החומרי על האדם לעבוד על עצמו בצורה יסודית לאורך שנים רבות, עד שיגיע למצב שבו אין הוא מסתבך רגשית עם חבריו - התקריות הבלתי נמנעות כתוצאה מהתחככות יומיומית, חייבות להמחק מהתודעה לפני שהן מתפתחות. משנת 1976 לערך, התחלתי לעבוד בהתמדה בצורה המתוארת להלן – כמובן שהדברים פשטו צורה ולבשו צורה, ולאחר שנים רבות של התאמנות – כעשרים וחמש שנה של עבודה פנימית שקטה – החלטתי לחלוק את הדברים עם הציבור.
העבודה הפנימית כרוכה בכאבים לא מעטים – כל העוולות שגרמנו במהלכי חיים נבערים שקעו בנפשנו והפכו לאבנים קשות שפירוקן מכאיב. האדם הנחוש לפסוע בנתיב הרוחני עליו להיות מוכן להתמודד עם כל קושי וכל כאב מתוך התחושה שהינו בר מזל – היקום מאפשר לו למחות את כל העוולות שגרם ושנגרמו לו. אדם הסבור שהוא חף מפשע, עדיין לא התבגר מהבחינה הרוחנית, אבני-הכאבים הפנימיים שבתוכו ימשיכו להקרין על חייו ועל חיי חבריו, והוא ימשיך לגרום לעוולות ולכאבים לעצמו ולחבריו.
הסתכלתי מקרוב לפחות בארבע תנועות רוחניות – כולן סובלות מהמחלה הזאת של השנאה, המרסקת ומפוררת את מרקם אחדות החיים הרוחיים. לא מצאתי למעשה כמעט שום אדם שאין בו לפחות איזה ניצוץ של טינה כלפי מישהו – וגם ניצוץ קטן מועד להצית אש להבה. כל הדתות שטופות בשנאת האחר. זה הסרטן ההורס את המרקם החברתי, הורס את תחושת אחדות כל החיים, ומביא בסופו של דבר למלחמות דמים.
העבודה הרוחנית צריכה להתחיל מלמטה למעלה – באופן וורטיקאלי, כאשר האדם מתעגן בפנימיותו בחיים רוחניים המושרים על ידי האהבה האלוהית, ורק לאחר מכן אפשר לעבוד במישור החומר – עבודה קבוצתית משותפת באופן הוריזונטאלי.



מדיטאציית השמש

זה השם שאני מציע לתהליך העבודה הפנימית הזאת:

מצא מקום נוח ועצום עיניים.

רד עם ראייתך המנטאלית אל ספירת הלב, ובעת שאתה שם, אמור 'תודה' לגוף-הנפשי, ועבור לשלב של דימוי תמונות. (יש הבדל בין חשיבה מנטאלית, לבין דימוי תמונתי–נפשי).
מה אתה רואה כאשר אתה מתבונן בתוך תמונת הנפש: תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
כעת אנו מתחילים את תהליך הבריאה הפנימית:
התחל לצבוע את הספירה הזאת בצבע תכלת, כחול השמים; (זוהי רק הצעה, אפשר לצבוע את השמים בכל צבע המתאים לך).
כעת חלק את התמונה לשתיים וצבע את החלק התחתון בצבעי אדמה; זוהי הארץ. פני האדמה מייצגים את התודעה הערה, את מה שחולף ומתהווה כרגע בהכרה. על פני האדמה מצויים אוקיאנוס גדולים, המסמלים גם את התת מודע, ובאוקיאנוסים דגים רבים ושונים. האדמה מכוסה בצמחים ובבעלי חיים. כל היצורים הללו הינם למעשה פרי בריאתנו – הם ההד הפיזי של הרשמים הנוצרים בעת שאנו מתאמצים לברוא מצבי תודעה – הרשמים הללו, המשעבדים את התודעה למעשה, שוקעים בתהליכי האבולוציה במעמקי תת ההכרה וקופאים כמין אנרגיה קפואה. לרשמים האלו צורות בהתאם לאופי הרשמים – רשמים טובים נראים כיצורים יפים ונחמדים, בה בשעה שרשמים רעים נראים כמפלצות ושדים.

כאשר אנו נכנסים אל הנתיב הרוחי, עלינו למחות את כל הרשמים, טובים ורעים, כיוון שהם משעבדים את הנשמה ומונעים את ההתנסות באני האלוהי – באחדות עם האהבה האלוהית.

כעת נברא את השמש ונתלה אותה בשמים. השמש אינה אלא עצמיותנו העילאית – האהוב האלוהי, החבוי תחת מעטה ענני הרשמים המשעבדים. עננים עולים מהאוקיאנוסים ונעים על פני השמים – אלו הרשמים המפשירים בחום השמש, בחום האהבה האלוהית ומופיעים בתת מודע. נקרין את חום השמש על הענן, והענן נמוג.

אפשר כעת לכונן על האדמה מעין מזבח, ועל המזבח להניח כל אדם או אירוע החולפים באותו רגע בנפשנו – וכעת נבחן את רגשותינו כלפי אותו אדם. אם אנו מרגישים תחושות רעות ומרירות כלפיו, נקרין עליו את חום שמש האהבה האלוהית, עד שרגשות אלו יימסו כלוא היו. תהליך זה עלול להימשך זמן רב, עד שנגיע למצב שלא נחוש שום תחושה שלילית כלפי אותו אדם. אני נוהג לשאול את עצמי – האם יש לי בעיה לחבק את אותו אדם? ייתכן ותהיה עדיין בעיה פיזית ונפשית, כיוון שאותו אדם לא טורח לטהר את נפשו ממשקעי השנאה אלי. אותו אדם ימשיך לשנוא אותי גם אחרי שמחקתי בלבי את כל משקעי השנאה שרחשתי אליו. כך שלא אוכל פיזית לחבק את אותו אדם – הוא יגרש אותי מפניו. אבל אני בתוכי אינני חש עוד דבר שימנע ממני לחבקו. מניסיוני, בסופו של דבר העבודה הזאת, גם אם תמשך זמן רב, תשפיע גם על האדם השונא אותי, ורגשותיו ילכו ויתקהו בהדרגה.

אם כך, השמש מחממת את אוקיאנוסי תת המודע שלנו, ויצורים מכוערים, ולפעמים גם יפים, יעלו אל פני השמים בדמות עננים; נקרין על העננים את חום האהבה האלוהית, והם יימוגו. מאחר ומשקעי תת המודע שלנו נוצרו במהלכי מיליארדי שנים של אבולוציה נבערת, הרי שהמשקעים הללו הינם כמעט אינסופיים. אולם, כך דעתי, אנו צריכים לטפל בקשת ייצוגית של מקרים המובאים אל תודעתנו הערה, והטיפול בהם ישליך על משקעי העבר שבתוכנו.

כמה הסברים נוספים:

אני בודק את עצמי יום-יום כדי לוודא שאין בתוכי שנאה לאיש, אפילו לא ברמז. אם אאפשר אפילו לשמץ של רגש כזה לרחוש בלבי, הרי שבכך הרחקתי את עצמי משאיפת חיי – האהבה האלוהית. לאיש שגרם לי עוול לא יועיל שאשנא אותו, ואני יוצא נפסד מבחינה רוחנית. האהבה האלוהית סולדת משנאה ואיננה מתקיימת יחד עימה. אדם ששומר בספירת ליבו אפילו שמץ קלוש של טינה, נדחה אוטומאטית מספירת האהבה האלוהית. למצב של העדר-שנאה אני מסוגל להגיע כבר במהלך חיים זה, דבר שיבטיח את המשך המסע הרוחני במסגרת ספירת האהבה האלוהית.

כל המשקעים הללו מונעים את חוויית האחדות עם האהבה האלוהית – הם עומדים כחציצה בינינו, ויש להתמיד ולעבוד בצורה כזאת עד שכל המשקעים האלו יימחו ואינם. עבודה זאת עשויה לקחת דורות רבים, מהלכי חיים רבים מאוד, אבל אין להתייאש. נלך בנתיב ההתאמנות הרוחית, ונקפיד שלא לסטות אל הצד השמאלי, הצד של המאגיה השחורה, שמאפייניה הם אנוכיות, ניצול חולשות האחרים לצרכיו האנוכיים של הקוסם השחור, כפי שהוא נקרא, גם אם כוונותיו מוסוות היטב תחת מעטה עבה של מעשים טובים, המועילים לכאורה לאדם ולאנושות. הקוסם הלבן לא יעשה דבר, אפילו לא ברמז, כדי להשפיע על חופש הבחירה של האדם. חייו מוקדשים לטובת האנושות ללא שום פניות, אין לו שום אינטרס אישי. יתמזל מזלו של שוחר הרוחניות וילמד במחיצתו של אדם כזה, הרי שעבודתו הרוחנית תתייעל במידה בלתי רגילה, ודרכו תוחש. לא זכה לכך, או שבלבו מנקר הספק, יעבוד בפנימיותו וישתדל להיות אדם מועיל לחברה ומשרתהּ.

איש לא לימד אותנו את השיעור העיקרי בחיים: כיצד לטפל בספֵירת הלב, עולם הרגשות, עולם התחושה והתפיסה. וזה בעיקר משום שאיש איננו יודע, או שלא איכפת לאיש. אבל ללא זה, אנו כפופים לִחיות בדומה לאנשים מטורפים הרצים אמוק אחרי הרגשות המשתלטים על מוחותינו ומחוללים הרס בלבבנו. זה ברור לחלוטין, כשאנו צופים באדם השרוי במצב כזה, כיצד הוא או היא מפתחים את מחלות הנפש שלהם, מחמת מאמציהם הנואשים להשיג שלוות נפש. מטרת החיים זה להשיג את המצב של שלווה שבספירת הלב, בכל הנסיבות הקיימות. אי אפשר להשיג זאת ביום אחד, ושנים רבות של תירגול יידרשו לכך, ויש להניח שזה עשוי לקחת מהלכי חיים רבים. תלמדו כיצד לעשות כן בעת שתפסעו בנתיב הרוחני.

כיצד אפשר להסביר זאת? אני יכול לנסות. מה שאני אומר נובע מהתנסות והתאמנות אישית. משנת 1976 הגעתי להכרה שזהו הדבר העיקרי שיש להתמודד איתו, שהמטרה היא ללמוד כיצד להגן ולפקח על ספֵירת הלב. קיבלתי כמה תובנות מכמה תנועות רוחניות; התאמנתי בהתרכזות על האהוב האלוהי, בעת שהנחתי כל מה שנע בתחום הלב שלי לפניו.

אהובכם האלוהי שוכן בלבבכם; הוא שלכם, בזמן שאתם מתרגלים, בזמן שאתם הולכים לשירותים – אין צורך להתבייש בפניו. אתם יכול לאמץ תחליף, כמו אישיות קדושה, מורה מושלם אמיתי, האווטאר, או כל דמות אלוהית אותה אתם מעריצים. כך זה פשוט יותר בתחילה, אולם הינכם יכולים לבחור כל שם משמות האלוהים. אהובכם האלוהי הינו כל אחד מאלה, הוא נמצא בכל מקום, לכן מדוע לא להשתמש בדמויות האלה שבהן הוא התעורר באופן מלא? האמת היא שהאהוב האלוהי הינו עצמיותינו האמיתית, אולם הוא קבור תחת מעטה סמיך של רשמי עבר משעבדים. אני מניח בפני האהוב האלוהי כל דבר, כל מחשבה ורגש. כאשר הינכם מפנים את מבטכם הרחק מאהובכם, אתם חשים כחוטאים, אבל למעשה אף אחד איננו כזה. חטא אין משמעותו דווקא הדברים הרעים שעשיתם או הדברים הטובים שנכשלתם בעשייתם. משמעות הדבר בפשטות זה שמבטך אינו ממוקד על אהובך האלוהי. (משמעות המילה חטא בעברית זה כיוון שגוי).

בהמשך, כאשר תחושו כי התירגול הזה מביא עימו שלווה מסוימת, הרי שעליכם לפתֵח מעין גדר סביב ספירת לבכם. גדר זאת איננה מחסום, בדומה לקיר אבנים המיועד להגן עליכם מרוחות העולם הקרות. זהו למעשה מסנן, המתריע כי רגש עכור נע לעברכם, ומכוון אל לבכם. אם הגל או הרגש הזה, שלעתים קרובות יראה כמו ענן אפל, יחדור לתחום הלב, הרי שתתמלאו בחוסר מנוחה נפשי המאופיין בתחושת חמיצות שבספירת הלב. כאשר ספירת הלב רגועה וצלולה, אתם חשים במתיקות, ולפיכך אדם כזה הינו איש מתוק וחייכן. ברגע שאתם חשים שגל כזה נע לעומתכם, השתמשו בפנים או בשם כדי למחוק אותו. זה יתרחש שוב ושוב, פעמים רבות במהלך היום. עליכם להפוך לכלב שמירה עירני וללמוד להיות דרוכים. כל צורות המדיטאציה וההתרכזות יסייעו כאן, אבל פיסגת המדיטאציה היא ההתמקדות באהוב האלוהי.

בד בבד, עליכם להתחיל לבחון את תחום תת המודע שלכם, שגם הוא שוכן בספירת הלב שלכם. אני נוהג להביא אל פני השטח את השמות והפנים של אנשים שעימם היה לי קשר כלשהו בחיי אלה (אינני זוכר מהלכי חיים קודמים, ואין לכך שום חשיבות, לדעתי. למיטב הבנתי הצנועה, מה שאנו מתמודדים איתו באופן מודע, מייצג גם שכבות תת מודעות שאינן נכנסות לפעולה באותו מהלך חיים). אני שואל את עצמי, מה אני חש כלפי אותו אדם? האם יש איזו סיבה שאינני יכול לחבק את אותו אדם? שוב אני פונה אל אהובי האלוהי ומניח את אותו אדם על המזבח, לפני האהוב, נותן לו את התחושות שאני חש כלפי האדם הזה, כדי שיימחו. אחד אחרי השני, הניחו את כל האנשים עימם אתם מיודעים בפני האהוב האלוהי, עד אשר אש אהבתו תכחיד את כל הרגשות הרעים. ייתכן ותצטרכו לעבוד על אותו אדם במשך שנים רבות, עד שכל הרגשות השליליים ייעלמו. העבודה על אותו אדם עשויה להשליך על קשרים רבים אחרים שקיימים אצלנו לגבי אנשים אחרים.

הבה ניקח דוגמא קיצונית. נוכל לומר: איש זה אנס אותי, מדוע שאסלח לו? ובכן, הוא עשה לנו מה שעשינו לו, האם לא כן? כך לפחות מלמדת תורת הקארמה, כאשר איננו מסוגלים לראות את מעגלי החיים ואת המחזוריות של עוול וצדק הפועלים בקוסמוס. האם לא חיינו בבערות כל השנים האלו? ומה אנו עושים בבערות, אם לא לגרות עוולות וצער לאחרים? ואם נבחן את המשמעות הרחבה של המושג אונס, הרי שזו כל צורה של שימוש באדם או ייצור חי אחר מבלי לבקש את רשותם תחילה. האם אתם מבקשים רשות מאמא אדמה לדרוך על פניה? האם אתם מבקשים רשות מהגזר בעת שאתם עוקרים אותו מהאדמה? האם אתם מבקשים רשות מהמים כאשר אתם שותים אותם? והגוף הזה, האם ארגתם את התאים יחדיו שבאבריהם אתם משתמשים כאילו שהם שייכים לכם? האם אינכם אונסים את גופכם? ובכן, כאשר שמו ופניו של אהובכם האלוהי שוכנים תדיר בלבבכם, בדומה לשמש זוהרת, כל הדברים האלו משתוקקים שתשתמשו בהם, משום שאתם מזמינים אותם אל שְמֵי הווייתכם. כל הקיים שואף להתמזג עם האהבה האלוהית. אינכם זקוקים לשום טקסים מקובלים או ברכות דתיות, משום שאתם מהווים ברכה מהלכת.

כמובן שכל מה שנאמר כאן הינו פרי הבנתי והתנסותי. כל אחד ואחת יימצאו את דרכם המתאימה להם.

עציון בקר, 2007

נועם שרון העיר הערות שנכללו כאן.